<h1>ריטב"א — יבמות</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[יבמות ס"א ע"ב] קטנה שמא תמצא איילונית ונמצאו פוגעין בערוה. הא כתיבנא בפ"ק מאי דפר"ת דמיירי בשקבל אחיו עליו אפילו היא אילונית דאי לא ממה נפשך תתייבם יבומי. וריב"ם ז"ל היה מפרש דאילונית לא הויא מקח טעות אלא כשהכיר בה בחייו אבל בלא הכיר בה בחייו לא מפקעי קדושין דידה למפרע מחיים דדלמא אילו היה קיים לא היה מקפיד, הלכך אי משתכחא אילונית השתא לאחר מיתה נמצאו פוגעים בספק ערוה דאורייתא, והא דתנן בפ"ק ונמצאו אילונית צרותיהן מותרות דפריש לה רב אשי משום מקח טעות כשנמצאה אילונית מחיים והקפיד, וליתא שהרי פי' שם בתוספתא בין שנמצאו מחיים בין שנמצאו לאחר מיתה, ואחרים פירשו ונמצאו פוגעים בערוה היינו שהתירו צרתה לשוק ביבום שלה, ואע"ג דיבמה לשוק ליכא אלא לאו קרי ליה ערוה אטו סריס, והנכון כפי' ר"ת ז"ל.
[יבמות ב' ע"ב] או שנמצאו אילונית. פי' בין בחיי הבעל בין לאחר מיתתו, וכן מפורש בתוספתא [פ"א ה"א], ורב אשי פירשה בגמ' [י"ב ע"א] דדוקא נמצאו, שלא הכיר בה הבעל והוה ליה מקח טעות למפרע ואינה אשתו כלל אלא זנות בעלמא, ולפיכך אינה פוטרת צרה ושמעינן מהא דאילונית שלא הכיר בה הוא מקח טעות ואפילו גיטא מדרבנן לא בעינן, דאי לא, הויא צרתה צרת ערוה מדרבנן וחולצת ולא מתייבמת. וק"ל דהא דקתני [כתובות ק' ע"ב] הממאנת והשנייה והאילונית אין להן כתובה, כתובה הוא דלית להו הא גיטא בעיא, דהכי דייקי התם [שם ע"ג ע"א]. וי"ל דמשום שנייה וממאנת תנא הכי תו ק"ל הא דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמים, קטן שמא סריס, וקטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה, ואם איתא תתייבם קטנה ממה נפשך, דהא אפילו תמצא אילונית אנוסת אחיו בעלמא היא ושריא ליה. תרץ ר"ת ז"ל דלרבא [להלן י"ב ע"ב] דאוקים מתני' בין שהכיר בה בין שלא הכיר בה, ולא משום טענת מקח טעות, אפשר דאילונית שלא הכיר בה בעיא גיטא מדרבנן, ואתיא מתני' דלעיל כפשטייהו, דטעמא דמתני' לדידיה לאו משום מקח טעות הוא, כדאיתא בגמ', והלכתא כרבא.
<h2>דף מב.</h2>
שהיה ר"א אומר כל מקום שנאמר זכר ונקבה. פי' כגון בקרבן בהמה. אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מן הכלל. ולא קדשי כלל, פרש"י ז"ל דבעי זכר ודאי ונקבה ודאית אבל בקרבן העוף לא הוזכר בו זכר ונקבה, פי' לפי' דאתיא כי הא דאמרינן בשלהי פרק המפלת גבי טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן ואודם שאין חייבין על ביאת מקדש דכתיב מזכר ועד נקבה תשלחו זכר ודאי ונקבה ודאית וכדאמרינן נמי דמה"ט אינם בערך איש ולא בערך אשה, ויש ברבותי' הצרפתים ז"ל שהקשו דההוא טעמא איכא למימר למ"ד שהם בריה או שהם ספק וכגון טומטום שהוא ספק, אבל לר' אליעזר כיון דגבי משכב זכור דיין ליה כזכר מעליא וכדקתני וחייבין עליו כזכר הא זכר ודאי הוא ככל אדם ואמאי לא גמרי' מיניה לעלמא, והנכון בזה דר' אליעזר לא גמר מקרא דלעיל שיהא כזכר מעליא, דאדרבה אפשר לומר שאילו היה זכר מעליא חייב היה על משכבותיו כמו האשה על משכבותיה, ואפשר הוא שהוא בריה או אפשר שהוא ספיקא, וכיון דכן אינו קדוש דבעינן זכר ודאי אלינו וכדממעטינן התם טומטום מפני שדינו ספק אלינו.
